ת"א 44207-05-10 רונית אבגיל ואח' נ' שי דר

(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת נועה גרוסמן, 9.1.2012): תביעה כספית. התובעים הם זוג נשוי המנהלים הרכב מוזיקלי. הנתבע עוסק בעיצוב אתרי אינטרנט. הצדדים התקשרו בהסכם לפיו הנתבע יקים עבור התובעים אתר לקידום ההרכב המוזיקלי שלהם. התובעים טענו כי האתר אינו פועל כהלכה ואילו הנתבע טען כי עמד בכל התחייבויותיו כלפי התובעים. נפסק - לא הייתה התאמת ציפיות בין הצדדים. התובעים סברו כי הם רוכשים אתר אינטרנט בר עדכון וניהול ואילו הנתבע מכר להם אתר מצומצם יותר. בשאלה על מי מוטלת האחריות לכך, יש לבחון את נסיבות העסקה. התובעים הבהירו לנתבע היטב את ציפיותיהם מן האתר. בקשותיהם לא מצאו ביטוי במערכת ההסכמים, שדיברה בשפה מצומצמת על "מוצר מולטמדיה". ההסכמה בין הצדדים הייתה רחבה יותר מזו שהנתבע טוען לה. התובעים התכוונו לאתר עשיר, המכיל לינקים וגלריית תמונות וכן מערכת ניהול שתאפשר להם לעדכן את האתר מעת לעת. הנתבע מצידו לא הדגיש בפני התובעים כי התשלום אינו מתייחס לאתר בכזה היקף. התובעים הבינו כי תמורת כספם יקבלו אתר רחב מן האתר שקיבלו. ההסכם שנערך על-ידי הנתבע ראוי שיפורש באופן הרחב אליו כיוונו התובעים מלכתחילה. הנתבע התחייב לתת שירותי אחסון לאתר התובעים, לתקופה של שנה, ותמורת תקופה זו קיבל תשלום מלא. אם החליט לנתק את הקשר עם התובעים לאחר חודשיים, מחובתו להחזיר להם את החלק היחסי.

תהליך בניית האתר היה ממושך ובמהלכו ליווה הנתבע את האתר ועדכן אותו מעת לעת. הדעת נותנת, כי אתר אינטרנט ראוי שילווה על-ידי מקימו גם לאחר עלייתו לאוויר. אולם, אין לדרוש ממקים האתר לתחזק את האתר לאורך ימים ושנים, ללא קבלת תמורה כספית נפרדת עבור שירותי תחזוקה אלה. יש לקבל את טענת הנתבע כי לאחר תקופת זמן סבירה, שאינה עולה על מספר חודשים, לא ניתן לחייבו במתן שירותים לאתר ללא תשלום. הנתבע לא מסר לתובעים את קבצי המקור שיאפשרו להם לשדרג ולפקח על מערכת הניהול בכוחות עצמם. כך למעשה ביקש הנתבע לכבול את התובעים לקבלת שירותים ממנו. רכישת קבצי המקור של המערכת היתה חלק מן ההתקשרות בין הצדדים. התובעים קיבלו אתר מינימליסטי, שעה שציפו לקבל אתר מקסימליסטי. קשה לכמת בכסף את הפער בין סוגי האתרים. יש לגרוע 25% מהסכום אותו שילמו התובעים לנתבע. האתר נועד לקדם את פעילות התובעים בתחום המוזיקלי, אך לא קידם ספציפית את מכירת הדיסק של התובעים, נוכח עיתוי עלייתו לאוויר, כאשר השיהוי היה בהסכמת התובעים על דרך של התנהגות. התובעים לא הוכיחו כי נגרם להם נזק כלשהו כתוצאה מהאתר, עיתוי הקמתו וצורתו הסופית. התובעים הוכיחו זכאות עקרונית לפיצוי, אך כשלו בהוכחת היקפי הסכומים אותם דרשו. הנתבע ישלם לתובעים 12,200 ש"ח וכן הוצאות בסך 4,000 ש"ח.

עמ"נ 26681-01-11 נענע 10 בע"מ נ' עיריית גבעתיים

(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן): ערעור על החלטת וועדת הערר לענייני ארנונה בגבעתיים, שדחתה את השגות המערערת נגד סיווג עסקה, לצורכי ארנונה, בסיווג "מסחר, שירותים ומשרדים" ולא שעתה לבקשתה לסווג את העסק בסיווג "תעשייה". המערערת טענה, בין היתר, כי נכסיה משמשים כמערכת עיתון אינטרנטי, שהפעילות בו זהה לזו שבמערכת עיתון מודפס. נפסק - המשיבה הייתה רשאית לשנות את סיווג נכסי המערערת. סיווג נכסים לצרכי ארנונה נעשה בהתאם לשימוש הספציפי שנעשה בנכס, לפי צו הארנונה הרלבנטי. על-מנת לחסות תחת הסיווג "תעשייה", דורש הצו כי יהא מדובר בנכס ש"עיקר שימושו הינו לצרכי ייצור". אין מקום להבחין בין נכס המשמש להפקת עיתון מודפס לבין נכס המשמש להפקת עיתון אינטרנטי. כיום, עם ההתפתחות הטכנולוגית, מחליפה המדיה הדיגיטלית את המדיה הפיזית. כך גם בתחום התקשורת והעיתונות: אין עוד הכרח שייצור יעשה במכונות רועשות באולמות ייצור ודי במחשב, תוכנה וידע אנושי. תוכנה ועיקרה של פעילות עריכת העיתון והפקתו נותרה בבסיס ללא שינוי: גם בעיתון אינטרנטי קיימת פעילות של כתיבת מאמרים וכתבות, עריכה, הגהה, גרפיקה ושיווק, המייצרת עיתון המוצע לכלל הציבור. לכן, ניתן לגזור גזירה שווה ולהחיל את הסיווג "תעשייה" גם על עיתון אינטרנטי, בנסיבות המתאימות.

עם זאת, בענייננו אין מדובר במערכת עיתון אינטרנטי. מטרתה ופעילותה העיקרית של המערערת היא במתן שירותים ובפרסום והפעילות המאפיינת מערכת עיתון, הינה שולית לפעילותה העיקרית. המערערת מפעילה אתר שער (פורטל) לרשת האינטרנט, שמטרתו לספק לגולשים תוכן, בידור ומידע, על-מנת למקסם את נפח תנועת הגולשים בו וכך להגדיל את הכנסות המערערת מפרסום באתר. למטרה זו, יש בפורטל תוספים כגון תכני ערוץ 10, פורום גולשים, בלוגים, משחקים ועוד. המטרה היא מקסום הכנסות המערערת משיווק ופרסום והאמצעי הוא התכנים השונים. רק חלק קטן מהתכנים נוצרים מהפעילות המאפיינת מערכת עיתון. נכון כי גם במערכת עיתון נמכרים שטחי פרסום, אולם מדובר בפעילות הטפלה לפעילות המרכזית, שהיא עבודת המערכת. הערעור נדחה.

ת"ק 43108-10-11 זיוה איתן נ' רפיד אימג' בע"מ

(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט יעקב שקד): התובעת, קוסמטיקאית רפואית, הגישה תביעה כספית נגד הנתבעת, חברת תוכנה המשווקת תוכנות שונות. התובעת התקשרה בהסכם עם הנתבעת ולטענתה הובטח לה כי ההזמנה כוללת גם גיבוי לתוכנה נשוא התביעה (תוכנה לניהול עסק). זמן קצר לאחר ההתקשרות הושבת הכונן הקשיח במחשב התובעת. מנגד, טענה הנתבעת כי לא הוסכם על גיבוי במסגרת ההזמנה וכי אינה אחראית לכונן הקשיח של התובעת. נפסק - דין התביעה להידחות. צד החותם על מסמך מוחזק כיודע את תוכנו. עיון בהזמנה מגלה כי לא נזכר בה עניין הגיבוי. לפיכך, ההנחה היא כי התובעת לא הזמינה שירותי גיבוי מהנתבעת במסגרת ההסכם ביניהן. שירותי גיבוי דורשים תוספת תשלום ובהזמנה לא נרשם שיינתנו שירותים כאלה וממילא לא סוכם המחיר תמורתם. הסכם השירות בין הצדדים לא מכסה "שחזור חומר מדיסק קשיח פגוע" ו"גיבוי חומר והעברת חומר". הסכם השירות מחזק את המסקנה כי הצדדים לא סיכמו ביניהם על שירותי גיבוי או שחזור. התובעת לא פעלה להקטין את נזקיה ואף לאיינם באמצעות שחזור הדיסק הקשיח. התביעה נדחתה.

ת"מ 6074-12-10 שאול סלהוב נ' מדינת ישראל - משרד המשפטים

(החלטה, מחוזי חיפה, השופט אלכס קיסרי): בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המדינה, שעניינה בתשלום שנגבה לפי תקנות המקרקעין [אגרות], התשל"ה-1974, כאגרה עבור צפייה באינטרנט במידע על רישום זכויות מקרקעין ועבור בקשה לנסח מאושר מרישום הזכויות, כשהבקשה הוגשה בתוך שעה מן הצפייה. המבקש צפה באינטרנט ברישום הזכויות הנוגע לדירתו ושילם סכום של 10 ש"ח. בטרם חלפה שעה מן הצפייה, הוא הזמין באמצעות האינטרנט נסח מאושר של רישום הזכויות ונדרש לשלם עוד 66 ש"ח. בדיעבד הסתבר למבקש כי מהתשלום עבור הנסח המאושר, היה צריך לנכות סכום של 10 ש"ח אותו שילם עבור הצפייה, שכן הפעולות נעשו בפרק זמן של שעה, באתר האינטרנט www.gov.il (שוהם - שירות התשלומים הממשלתי). נפסק - מלשון התקנה עולה כוונה לחייב באגרה מופחתת את מי שמבקש נסח מאושר, לגבי רישום בו צפה בתוך פרק זמן של שעה קודם לבקשת הנסח המאושר. הפרשנות שמציעה המדינה, לפיה האגרה המופחתת לא תחול על הזמנת נסח הנעשית באמצעות "שוהם" או אתר משרד המשפטים, היא מוקשה. לא ניתן למצוא הסבר מדוע לא תחול התקנה על הזמנת נסח באמצעות אתר משרד המשפטים, אלא רק על הזמנת נסח באמצעות הזכיינים שנבחרו לשם כך. מתן פירוש מצמצם לתקנה, כפי שמציעה המדינה, מביא לתוצאה שמי שבדומה למבקש נזקק לשירות המקוון של צפייה ברישום זכויות במקרקעין ומבקש נסח מאושר של רישום זה, ומשתמש בשירותי אתר האינטרנט של המדינה, אינו יכול לזכות בהנחה שמציעה התקנה. תוצאה זו אינה מתיישבת עם היגיון התקנה. המבקש עמד בנטל להוכיח כי יש בידו עילת תביעה אישית והתקיימו התנאים לאישור התובענה כייצוגית. הקבוצה המיוצגת תוגבל למי ששילמו, באמצעות שוהם או אתר משרד המשפטים, אגרה עבור צפייה במידע על רישום זכויות במקרקעין, ושילמו באתר זה ובתוך פרק זמן של שעה לאחר מכן, אגרה מלאה עבור נסח מאושר.

ת"א 46289-05 חיימה בנולול פינטו נ' לוקר תעשיות מנרב, שותפות כללית (לוקר אמבין) ואח'

(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת רונית פינצ'וק אלט): תביעה ותביעה שכנגד בעקבות הסכם למתן שירותי פיתוח תוכנה בו התקשרו הצדדים. התובע, העוסק בפיתוח תוכנות ייעודיות, התקשר עם הנתבעת 2 (העוסקת בהשכרת תאי נעילה - לוקרים), בהסכם לפיתוח תוכנה ושירות. לטענת התובע, הוא סיים את פיתוח התוכנה כפי שנתבקש, תוך ביצוע התאמות שנדרשו. מנגד, טוענת הנתבעות כי התובע לא סיים את פיתוח התוכנה במועד וכי בתוכנה היו תקלות. נפסק -

• מהראיות שהוצגו עולה כי התקלות שאירעו בעבודת התוכנה, נבעו, לא כתוצאה מתקלות הקשורות לתוכנה, אלא מתקלות הקשורות לחומרה, עליה הותקנה תוכנת התובע. תקלות חומרה אלו היו ידועות לנתבעת 1, הן מפי התובע והן מפי אנשי החומרה שפנתה אליהם, אשר התריעו כי עליה להחליף ולשנות את החומרה, דבר שהנתבעת 1 לא עשתה.
• התוכנה שפיתח התובע עמדה בדרישות הנתבעת 2 ובדרישות מנהליה לפיתוח תוספות. ייתכן גם כי אילו שילמה הנתבעת 1 לתובע את התשלום המגיע לו עבור פיתוח התוכנה והתוספות, במועד, היה התובע מנסה למצוא פתרונות אחרים כדי להתגבר על הבעיה, אולם משהנתבעת 1 לא שילמה את שכרו, בצדק סירב התובע להמשיך ולסייע לה. הנתבעות תשלמנה לתובע את יתרת התשלום עבור פיתוח התוכנה, בסך $4,000.
• התובע זכאי לתשלום עבור פיתוח תוספות לתוכנה, שלא נכללו במסגרת הסכם הפיתוח המקורי, בהתאם למחירים שדרש בזמנים הרלבנטיים לתובענה (לרבות ההנחות להן התחייב) ובסה"כ $6,375. התביעה הנגדית נדחתה על כלל רכיביה.

ת"ק 23668-04-11 ליעד רונן ואח' נ' פלאפון תקשורת בע"מ

(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופטת לימור רייך): תביעה כספית, בעקבות חיובים שמקורם בשימוש חורג לכאורה בחבילת גלישה באמצעות מודם סלולארי, שרכשה התובעת מהנתבעת. התובעת טענה כי עשתה ב"נט סטיק" הסלולארי שימוש סטנדרטי, שאינו יכול להגיע לחריגה המסתכמת בסכומי עתק. עוד טענה התובעת כי הנתבעת לא מסרה לידיה פירוט באשר לתכני החריגה. הנתבעת טענה כי התובעת גלשה בהיקפים אדירים, תוך חריגה משמעותית מחבילת הגלישה. נפסק - מטרת חוק הגנת הצרכן לאפשר לצרכן לבצע עסקה כאשר יש בידיו את מלוא המידע הנאות, כדי שיוכל לחשב את צעדיו הכלכליים ולגבש החלטה בתנאי וודאות. "משחק" הכוחות מלכתחילה פועל לטובת הנתבעת, שהינה חברה גדולה, אל מול הצרכן הבודד. התנהגות הנתבעת מצביעה כי אף היא סברה שאין לחייב את התובעת, מקום שלא היא ביצעה את הגלישה הנטענת. אין זה סביר כי אם תתבצע חריגה בנפח הגלישה, תהא זו בפערים של אלפי ש"ח ממה שנוהגת התובעת לגלוש בדר"כ. בחינת התנהגות הצדדים מעלה כי הנתבעת הסכימה שאין מקום לחייב את הלקוח כאשר עלה בידיו להוכיח כי קיימת חריגה כזו שאינה עולה בקנה אחד עם "היסטוריית הגלישה שלו". הראיה לכך היא הזיכויים שביצעה הנתבעת. היכולת למנוע את אותן "תקלות" / "גניבות" מוטלת על כתפי הנתבעת, שבידה הכלים הטכניים לגלותן בזמן אמת. על הנתבעת היה לדווח על כך לתובעת בזמן אמת ולעצור את החריגה. אם הנתבעת לא נקטה בכל אמצעי זהירות סבירים על-מנת להתריע על התקלה בפני הלקוח, הרי שאין מנוס מלהורות להשיב את הסכומים שנגבו ביתר. יחד עם זאת, גם לתובעת תרומה למצב אליו נקלעה שכן מדובר בשלושה מקרים שונים.

עת"א 8941-06-11 ביטון נ' שירות בתי הסוהר

(החלטה, מחוזי מרכז, השופט אברהם טל): בקשת העותר, המרצה עונש מאסר של 16 שנים בתנאי הפרדה, להכניס לתאו קונסולות משחקים מסוג Playstation3 ו- Xbox. לטענתו, בעבר הותר לאסירים לרכוש קונסולה מסוג Playstation1, ללא חיבור אלחוטי, ובכוונתו לרכוש מכשיר שיעוקר וינוטרל מאפשרות החיבור לרשת אלחוטית. שב"ס מתנגד לבקשה ומסתמך על חוות דעת מקצועית האוסרת על הכנסת הקונסולות למתקניו, הואיל וקיימים בהם ערוצי תקשורת שאינם ניתנים לחסימה. נפסק - נושא הכנסת קונסולת משחקים לתאי ההפרדה הוא חלק מן הניהול העדין של אוכלוסיית האסירים. כאן בולט הקושי הייחודי שבו נתון אסיר בהפרדה, המצדיק לעיתים התייחסות גמישה. נקודת המוצא היא כי על שב"ס להגן על האינטרס שעניינו נקיטת אמצעי זהירות בהכנסת מכשירים חשמליים/אלקטרוניים שיש בהם כדי לסכן את הביטחון והסדר. ביהמ"ש קבע בעבר כי אין מניעה לרכוש את קונסולת המשחקים, בכפוף לכך שהיבואן יעביר את המכשיר למרכז המכר לאחר פירוק הרכיבים המאפשרים חיבור לאינטרנט. דא עקא, מחוות דעת שב"ס עולה כי פעולה זו של נטרול חיבור המכשיר לאינטרנט באופן מוחלט אינה אפשרית. קונסולת המשחקים המבוקשת אינה יכולה לעמוד בתנאי הביטחון של שב"ס והסיכון הנשקף ממנה, כמו גם הנטל על השב"ס בבדיקת וחסימת המכשירים, גבוה לאין שיעור מהתועלת שתצמח לאסירים מעצם הכנסת הקונסולה לבתי הסוהר. העתירה נדחתה.

ת"צ 38194-07-10 דוד ספיר נ' פלאפון תקשורת בע"מ

(החלטה, מחוזי ת"א, השופט יצחק ענבר): המבקש, לקוח פלאפון, רכש ממנה מכשיר סלולרי עם כרטיס SIM. המבקש קיבל את הטלפון כשהוא "נעול" (חסימה טכנולוגית המגבילה את המכשיר לשימוש עם כרטיס SIM של מפעיל מסוים בלבד). המבקש שילם לפלאפון 84.99 ש"ח עבור "פתיחת" המכשיר והסרת המגבלה לשימוש בו ברשתות של מפעילים אחרים, בישראל ומחוצה לה. לטענת המבקש, סכום זה נגבה ממנו ומלקוחות נוספים תוך הפרת תנאי הרישיון של פלאפון. לטענת פלאפון, נעילת המכשיר אינה אסורה ופעולת הנעילה או הפתיחה אינה "פעולת בזק" או "שירות רט"ן" ואין מניעה בדין לאספקתם תמורת תשלום. נפסק -

• נעילת מכשיר או פתיחתו אינם נמנים על השירותים שלפלאפון הותר לספקם על-פי הרישיון. הרישיון קובע כי בעל רישיון זכאי לגבות ממנוייו תשלומים עבור שירותי רט"ן. פתיחת מכשיר אינה נמנית גם על שירותים אלו.
• נעילת מכשיר של לקוח, המבקש להשתמש במכשיר באמצעות כרטיס SIM של פלאפון, חוסמת בפני הלקוח את האפשרות לעשות שימוש במכשיר ברשתות אחרות. חסימה זו מפרה לכאורה את האיסור שבסעיף 4ז' לחוק התקשורת, האוסר על בעל רישיון להתנות, במישרין או בעקיפין, מתן שירות הניתן על-ידו באי-קבלת שירות מבעל רישיון אחר.
• פלאפון נדרשת לרישיון אך ורק לשם ביצוע "פעולות בזק" או לשם מתן "שירותי בזק". פעולות ושירותים שאינם כאלו, אינם חוסים תחת כנפי הרישיון ופלאפון רשאית לבצעם ללא שחלות עליה מגבלות שמקורן ברישיון. יש להכריע האם נעילת המכשיר או פתיחתו מהווים "פעולות בזק" או "שירות בזק".
• נעילת מכשיר טלפון או פתיחתו הן "שירות בזק". מדובר בפעולות שתכליתן להגדיר את אפשרויות השידור והקליטה במכשיר ומכאן, שהן נעשו למטרת שידור או קליטה, היינו, ל"מטרת בזק". מדובר ב"פעולות בזק" ומאחר והן נעשו למען לקוח הן גם בגדר "שירות בזק". פעולות אלו חוסות תחת הוראות החוק והרישיון ובביצוען הפרת פלאפון את הוראות החוק והרישיון.
• הפרתן לכאורה של הוראות חוק התקשורת מהוות בנסיבות העניין עוולה של הפרת חובה חקוקה. הוכח כדבעי שלמבקש ולחברי הקבוצה יש עילת תביעה טובה לכאורה נגד פלאפון. ביהמ"ש אישר את התביעה כייצוגית.

ת"צ 34556-04-10 מיכל גלזר נ' פלאפון תקשורת בע"מ

(החלטה, מחוזי מרכז, השופטת אסתר שטמר): בקשה לאישור תובענה ייצוגית. המבקשת היא לקוחה של פלאפון ומנויה לשירות "שיר בהמתנה", שירות בתשלום המאפשר להמיר את צליל החיוג ששומע המתקשר, בשיר, בנעימה, או במלל. במהלך 2008, החלה פלאפון להשמיע את ההודעה הבאה (באחוז אחד מהמקרים): "אוהבים את השיר? לחצו פעמיים על מקש כוכבית והוא אצלכם בפלאפון. השירות בתשלום". בבסיס התביעה נטען כי בדרך זו מפקיעה טלפון, לצרכים פרסומיים, חלק מזמן השירות, ללא הסכמת המנויים. נפסק -

• פלאפון הפרה את ההסכם עם המנויים בכך שלא הקפידה לפעול לפיו, השמיעה הודעה על חשבון זמן השיר המוזמן והמשולם ולא קיבלה את הסכמת המנויים לכך מראש. יש לדחות את טענת פלאפון כי ההודעה באה להיטיב עם הלקוחות - מדובר בשירות בתשלום לקופת פלאפון.
• הענין עומד לכאורה בהגדרת "עשיית עושר". אם כי פלאפון אינה מתעשרת מעצם הורדת השיר דרך ההודעה דווקא, ברי כי הורדת השיר כרוכה בתשלום ונוחות השימוש של הלקוחות מגדילה את מספר המצטרפים לשירות, ככל הנראה. הפרסומת לכך נעשית על חשבון פרק הזמן שנקנה על-ידי המנוי, בלא הסכמתו.
• הפגיעה העקרונית שפגעה פלאפון בקבוצת הלקוחות המנויים על השירות לא תוכל להיחשב זוטי דברים, שאם נאמר כן - עלול הכלי הצרכני של התובענה הייצוגית להתפרק מנשקו דווקא במקרים שבהם יש בו צורך משמעותי.
• התובענה הייצוגית אושרה. הקבוצה בשמה תנוהל היא לקוחות פלאפון שהיו מנויים על שירות "שיר בהמתנה" החל מאפריל 2008. עילות התביעה הן הפרת הסכם ההתקשרות עשיית עושר ולא במשפט. 

עת"מ 26102-07-11 י.ע.ח. בניה מתקדמת בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל

(פסק-דין, מחוזי חיפה, השופט רון שפירא): עתירה לביטול הליכי מכרז חוזר, שפורסם לאחר שבוטלה זכייתו של הזוכה במכרז המקורי (הצעת העותרת היתה השנייה בגובהה במכרז המקורי). בין היתר נטען כי מנהל העותרת הופנה בשיחה טלפונית לאתר האינטרנט של המשיב, לשם קבלת פרטים בדבר הזוכה במכרז, אך כי דבר ביטול המכרז לא פורסם באתר האינטרנט במועד. נפסק - יש לדחות את העתירה מהטעם שלא נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטת המשיב לפרסם את המכרז החוזר. העותרת טוענת טענות בעלמא בדבר פנייתה למשיב טלפונית והפניית השיב את העותרת לאתר האינטרנט. בדיקה באתר האינטרנט של המשיב יכולה להוות כלי עזר לבירור מצב עדכני של מכרזי המשיב, אך לא ניתן לראות בכך תחליף להליך שנקבע במפורש בתנאי המכרז ככלי המרכזי לפניה למשיב ולבירור העובדות לאשורן. על העותרת היה לפנות באופן רשמי ובדרכים המתאימות לבירור מצב עמידתו של הזוכה בתנאי המכרז ולא להסתמך אך ורק על הפרסומים באתר האינטרנט של המשיב. מן הראוי כי המשיב יפרסם באתר האינטרנט הודעה מתאימה המבהירה לציבור הרחב כי אתר האינטרנט הינו כלי עזר ואולם אין הוא תחליף לבירור עובדתי, במיוחד במקום בו נקבע בחוק או בתנאי מכרז כללים ברורים ולפניות אל המשיב. כאשר נקבעים כללים כאמור על הציבור לדעת כי אתר האינטרנט הוא כלי עזר בלבד, אין הוא תחליף לדרישות שנקבעו בחוק או בתנאי המכרז ולא ניתן להסתמך עליו באופן בלעדי. ככל שהפרסום באינטרנט עלול להטעות, הרי שיכול הדבר להצמיח עילות תביעה בגין נזקים שנגרמו עקב ההטעיה.