תע"א 8045-09 אר. וי. אם מערכות (1998) בע"מ נ' נתנאל הלל

(פסק-דין, אזורי לעבודה ת"א, השופט מיכאל שפיצר): האם זכאית התובעת לפיצוי עבור הפרת הסכם אי-תחרות עם הנתבע? התובעת מספקת שירותי מחשוב למשרדי אדריכלים ומהנדסים. הנתבע, שהועסק על-ידי התובעת, הוצב בקביעות כאיש סיסטם אצל לקוח התובעת, משרד אדריכלים. לאחר שפוטר על-ידי התובעת, החל הנתבע לעבוד בחברת מחשבים נוספת, שגם מטעמה הוצב באותו משרד אדריכלים ובאותו התפקיד. לטענת התובעת, בכך הפר את הסכם הסודיות ואי-התחרות שחתם איתה והיא זכאית לפיצוי המוסכם הנקוב בו בסך 100,000 ש"ח. נפסק - התובעת לא הרימה את הנטל הדרוש להראות כי יש ליתן תוקף לתניית הגבלת העיסוק שבהסכם אי-התחרות. התובעת ביקשה להצביע על 4 אינטרסים ברי הגנה, שמפניהם יש להורות על מתן תוקף לתניית הגבלת העיסוק, לרבות טענה לסוד מסחרי, הוא מבנה מערכת המחשוב במשרד האדריכלים ושיטות העבודה. מחומר הראיות עולה כי על התוכנות הייעודיות והייחודיות למשרד האדריכלים, הופקד עובד נוסף ולא הנתבע. לפיכך, עולה השאלה האם היה ייחוד כלשהו המהווה אינטרס בר-הגנה במערכת השרתים והמחשוב שהקימה התובעת במשרד האדריכלים, אשר לא הייתה קשורה לתוכנות הייעודיות לאדריכלים. ראשית, אף נציג התובעת הודה כי חלק ממערכת המחשוב היה גנרי, המאפיין מערכת מחשבים בכל גוף או ארגון גדול. שנית, מדובר במשרד ייחודי בגודלו ולכן נדרשו ההתאמות והפיתוחים שיישמה התובעת וכן שיטות העבודה השונות. היות שאין עוד משרד בסדר גודל דומה, הרי שממילא אין מקום בו שיטות העבודה הלכאוריות תתאמנה והסודות המסחריים הנטענים יהיו ישימים. שלישית, שיטות העבודה ומערכות המחשוב שפותחו עבור משרד האדריכלים, היו נותרים במשרד זה בין אם הנתבע היה מוסיף לעבוד שם ובין אם לאו. התביעה נדחתה.

תע"א 3810/07 שי דרוקמן נ' שלום שושן ואח'

(החלטה, אזורי לעבודה ת"א, השופטת נטע רות): בקשה למינוי מומחה מטעם ביה"ד, לאחר שנשמעה עדות התובע. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה, בה טען התובע ל"גזילת חבילת תוכנה" וכי הנתבעים פעלו בהיחבא כדי לגזול ממנו פעילות הנוגעת למוצר שפיתח, מצלמת IP ומקלט תואם. התובע טען כי אחת הנקודות המרכזיות שבמחלוקת היא האם עשו הנתבעים שימוש בקוד המקור שפיתח לאחר פיטוריו. נפסק - אין מקום להיעתר לבקשה. התובע לא תמך את בקשתו בתצהיר, שבו יפורטו עובדות חיוניות בדבר תרומת העד המומחה ומהותו של קוד המקור ומאפייניו הייחודיים. מאפיינים, שהימצאותם בקוד המקור בו עושים הנתבעים שימוש, יכול להצביע על שימוש בפיתוחיו הייחודיים של התובע. התובע לא צירף קטעים או דוגמאות מקוד המקור שכתב, תוך הצבעה על אלמנטים ייחודיים ומהותיים בקוד זה. התובע לא ציין בבקשתו היכן הופקד קוד המקור שברשותו והאם במהלך השנים הוא עשה בו שימוש או ערך בו שינויים. התובע לא פירט מדוע לא ניתן לעשות שימוש באמצעי מידתי יותר, הפוגע פחות בזכויות הקניין של הנתבעים, בין היתר על-ידי עריכת השוואה בין קטע מקוד המקור שכתב, תוך הצבעה על אלמנטים ייחודיים בקוד זה הנדרשים לצורך הפעלת המוצר לבין המוצר הסופי - וזאת, ללא צורך בחשיפת קוד המקור המלא שברשות הנתבעים.

ע"ע 15616-11-10 ע"ע 28908-11-10 זוקו שיווק והפצה בע"מ ואח' נ' חיים (צ'רי) בקוש ואח'

(פסק-דין, עבודה ארצי, השופטים רבינוביץ, צור ורוזנפלד): ערעורים על החלטות ביה"ד האזורי לעבודה בת"א. המערערות עוסקות בתחום הייבוא והשיווק של ציוד מכני הנדסי. המשיבים הועסקו במערערות כעובדים בכירים. לטענת המערערות, החלו המשיבים להתחרות בהן, לאחר שעזבו את עבודתם, תך שימוש במאגר מידע סודי של המערערות בשם "מאגר המתחלפים" (המידע נאגר בתוכנה בשם "אזימוט"), אותו גזלו מהן. בהליכים קודמים בין הצדדים, מונה כונס נכסים ומומחה לתפיסה והעתקה של חומר מחשב אצל המשיב [בעקבות פס"ד של ביה"ד מיום 12.7.2010 - בר"ע 38180-05-10 - באדיבות המאגר המשפטי נבו]. בהמשך, ביטל ביה"ד האזורי את צו הכינוס והורה על פסילת חומר המחשב שנתפס לפיו מלשמש כראיה, הואיל והכונסת פעלה בניגוד להוראות צו המינוי, החוק והתקנות והואיל וקבע כי מאגר המערערות אינו בבחינת "סוד מסחרי". נפסק -

• דין החלטת ביה"ד האזורי להתבטל, הואיל ולמערערות לא ניתנה הזדמנות להגיב לבקשה לביטול צו הכינוס וכן הואיל כי נמנע מהן להעיד את כל המצהירים מטעמן. לטעמים דיוניים אלה היבטים מהותיים מובהקים.
• ביסוד החלטתו, קבע ביה"ד האזורי כי הוכח שאין למבקשות סוד מסחרי ב"מאגר המתחלפים", המופעל באמצעות תוכנת "אזימוט". פסיקה זו אינה נכונה. ראשית, ביה"ד התעלם מקביעה קודמת של ערכאה זו לפיה קיים למערערות סוד מסחרי. מעבר לכך, על בסיס התשתית העובדתית שהוצגה, מתחזקת המסקנה כי המאגר והתוכנה הם בבחינת סוד מסחרי, שהשימוש בו שלא על-ידי מי שמורשה לכך מהווה עוולה לפי חוק עוולות מסחריות.
• מדובר במידע עסקי שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי בנקל על-ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי. מדובר במאגר של מידע שנאסף, מוין וקוטלג על-ידי המערערות לאורך שנים. מדובר במאגר ממוחשב שהשליטה בו נעשית באמצעות תוכנה מיוחדת. המאגר שונה מנתונים שניתן למצוא במאגרי אינטרנט של יצרני חלפים. עצם העובדה שמקורות המידע גלויים ואינם חסויים, אינה מבטלת בהכרח את מעמדו של המאגר כסוד מסחרי.
• המפתח אינו מקור המידע, אלא הערך המוסף המוטמע בו. עצם הליקוט, המיון, הריכוז, העדכון השוטף, הוספת נתונים, מיחזור המידע תוך ביצוע מיונים וחיתוכים באמצעות תוכנה מתאימה ועצם העובדה שהגישה למאגר מאובטחת ואינה ניתנת לכל דיכפין - הם המעניקים למאגר את מעמדו כסוד מסחרי.
• מעמדו של מאגר המתחלפים של המערערות כ"סוד מסחרי", אינו מונע בהכרח מן המשיב או מכל אדם אחר לבנות מאגר דומה, אולי אף טוב יותר, בתנאי שאין הפרה של זכויות יוצרים במבנה המאגר או בתוכנה המפעילה אותו. עצם האפשרות הזו, אינה מזכה את המשיב 1 ליטול את מאגר המערערות ולעשות בו שימוש עסקי כמות שהוא. ד"וח המומחה מאשר כי מאגר המערערות הגיע לידי המשיב 1 ויחד עם מעמדו של המאגר, אלו מצדיקים בדיעבד את הוצאת צו החיפוש והתפיסה.
• לא נפל כל פגם של ממש בעבודת הכונסת או בדו"ח שהגישה. צו הכינוס בוצע כלשונו וכרוחו ותוך קיום הוראות החוק והתקנות. הצו בוצע במיומנות ובעזרת מומחה מקצועי מתחום המיחשוב. גם אם נפל פגם זה או אחר בפעולת הכונסת, הרי לכל היותר מדובר בפגם טכני שולי שאין בו כדי להעיב על העיקר - תפיסת חומר מחשב של המערערות בידי המשיב 1. הערעורים התקבלו.

ס"ע 36421-06-11 חיים שוסטר נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ ואח'

(החלטה, אזורי לעבודה ת"א, השופטת הדס יהלום): בקשת עובד שהתפטר לאפשר לו גישה לכתובת המייל ששימשה אותו בתקופת עבודתו במשיבה, לאחר שהמשיבה חסמה את גישתו אליה. נפסק - לא הוכח כי למשיבה נוהל מסודר של שימוש העובדים בתיבות דואר-אלקטרוני. המשיבה הבהירה כי לא עיינה במסמכים בתיבת הדוא"ל של המבקש וכל שהיא מבקשת היא לחסום את זכות המבקש לעשות כן. המשיבה לא הראתה שמתן אפשרות למבקש לעיין בתיבת הדוא"ל תגרום לה לנזקים החמורים אותם טענה. הובהר כי המבקש עשה שימוש בתיבת הדוא"ל לצרכים פרטיים, ללא שהוגבל על-ידי המשיבה מלעשות כן. בנסיבות אלו, יש לאפשר למבקש, אישית, לעיין במסמכים שבתיבת הדוא"ל ולקבוע אילו מסמכים הוא מעוניין לקבל לידיו. על-מנת שלא לגרום למשיבה נזק בלתי הפיך, כגון העתקת מסמכים בהם סודות מסחריים, יתבצע העיון במשרדי המשיבה, בנוכחות גורם מוסמך מטעמה. המבקש, בנוכחות הגורם מטעם המשיבה, יעברו על כל מסמך בתיבת הדוא"ל. מסמכים שיבקש המבקש לקבל ושהמשיבה לא תתנגד לכך - ימסר עותק למבקש. מסמכים שהמשיבה תתנגד להעברתם לידי המבקש, יודפסו ויועברו במעטפה סגורה לבית הדין, אשר יכריע בסוגיה לאחר עיון במסמכים.

ס"ע 14692-02-10 קרן שביט דמרי נ' גבי ג'ין

(פסק-דין, אזורי לעבודה באר-שבע, השופטת יהודית הופמן-גלטנר): תביעה שהגישה מעסיקתו של הנתבע, לחייבו בפיצויים בגין הפרת חובות החלות עליו מכוח יחסי העבודה בין הצדדים, מכוח חוק עוולות מסחריות וכן להחזר שכר ששולם לו. התובעת היא בעלת משרד הפרסום "שביט" והנתבע עבד אצלה תקופה מסוימת כמעצב גרפי. התובעת טענה כי הנתבע השתמש בכלים של התובעת על-מנת לקדם את עסקו הפרטי. בין היתר למדה זאת התובעת מעיון בקבצים על "שולחן העבודה" במחשב הנתבע ומעיון בתא הדוא"ל האישי שלו, שלטענתה היה פתוח על המסך. נפסק - התובעת צירפה לתביעתה העתק הודעות דוא"ל שנשלחו מתיבת הדוא"ל הפרטית של הנתבע, מהן ניתן ללמוד לגירסתה על התנהלותו הפוגענית כלפיה. הנתבע הגיש בקשה להוצאת ראיות אלו וביה"ד קבע, בהחלטת ביניים [מיום 5.9.2010 - באדיבות המאגר המשפטי נבו], כי לא הוכח שהמסמכים הושגו בדרכים לא חוקיות (אלא מדובר במסמכים שנשלפו ממחשב התובעת ויש לאפשר לה להוכיח פגיעה בזכויותיה). אכן, על-פי פס"ד איסקוב, נאסר על מעביד לקיים מעקב של נתוני תקשורת או תוכן על השימוש שעושה עובד בתיבה האלקטרונית הפרטית שלו ונאסר עליו לחדור לתיבה הפרטית ולתוכן תכתובת הדוא"ל של העובד במסגרתה, אלא בהסכמתו. יחד עם זאת, פסק-הדין בעניין איסקוב נחתם לאחר שניתנה החלטת ביה"ד ולאחר סיום שמיעת הראיות, לכן אין להחיל במקרה זה את ההלכות החשובות שנקבעו שם באשר לכניסת מעביד לתיבה אישית של עובד. לגוף הדברים נקבע כי לא הוכח קיומו של סוד מסחרי בר הגנה של המעסיקה וגזילתו על-ידי העובד, לכן התובעת אינה זכאית לפיצוי מכוח חוק עוולות מסחריות. נקבע כי הנתבע פעל בחוסר תום לב כלפי התובעת, שעה שביצע עבודות פרטיות עבור עיריית ב"ש, שהיתה לקוחת התובעת, בה בשעה שהוא עובד עבור התובעת (באמצעות משאביה של התובעת - המחשב בבית העסק ותוכנות ברישיון מסחרי שרכשה). הנתבע אף פרסם בעמוד הפייסבוק שלו עבודות שעוצבו על-ידי התובעת, תוך שהוא מנכס אותן לעצמו. הנתבע יפצה את התובעת ב- 15,000 ש"ח.

ס"ע 30447-05-11 שוק אלמאל בע"מ ואח' נ' רביע אבו חנא

(החלטה, אזורי לעבודה נצרת, השופטת אורית יעקבס): בקשה למתן צו עשה זמני, שיורה למשיב "לשחרר" את המידע והנתונים השייכים למבקשות, כדי לאפשר לגורם מקצועי לטפל בתקלה באתר המבקשות למסחר אוטומטי במט"ח. לחילופין, כי המשיב יתקן בעצמו את התקלה המשביתה באתר המבקשות. בקשה דומה, שהוגשה לביהמ"ש השלום בנצרת, נמחקה מחמת חוסר סמכות עניינית [ת"א 17800-04-11] ומשום שהסעד המבוקש הינו מתן שירות אישי שלא ניתן לאוכפו. המשיב עבד לכאורה בשורות המבקשות כאיש פיתוח ואף אירח את אתר המבקשות על שרת שבבעלותו. נפסק - יש להעתר לבקשה באופן חלקי. המבקשות מאמינות כי בידי המשיב מידע שיש בו כדי לסייע בפתרון התקלות שהתגלעו באתר שלהן. העובדה שבמסגרת תגובת המבקשות הן חזרו בהן מהחלק בבקשה שעניינו "אכיפה" של מתן שירות אישי, תוך שהן מבהירות במדויק איזה מידע הן מבקשות לקבל מהמשיב ו/או איזו פעולה עליו לבצע, מאפשרת ליתן צו מוגדר. מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשות, בהתחשב בחשש של מצב שעלול להפוך לבלתי הפיך. המשיב יעתיק ו/או יגבה ו/או יצרוב את כל מאגרי המידע והקבצים של המבקשות משרת לשרת, פעולה המכונה "יצירת Image".

ת"א 17800-04-11 שוק אלמאל בע"מ ואח' נ' רביע אבו חנא

(החלטה, שלום נצרת, השופט יוסף בן-חמו): המבקשות מנהלות מסחר אוטומטי במט"ח באמצעות אתר אינטרנט. לטענתן, פעילותו התקינה של האתר חיונית לשרידות העסק. זו בקשתן למתן צו עשה שיורה למשיב, המספק שירותים למבקשות מכוח הסכם בין הצדדים, לתקן תקלה המשביתה את אתר המבקשות ולהשיבו למצב פעילות מלא, כפי שהיה טרם התקלה. בנוסף, נתבקש כי המשיב יעביר את המידע והנתונים הנדרשים כדי לאפשר לגורם מקצועי שיחליף אותו לטפל באתר ולתחזק אותו. נפסק - דין הבקשה להידחות. עיון בהסכם בין הצדדים מעלה כי מדובר בהסכם עבודה וביחסי עובד-מעביד, שהסמכות הבלעדית לדון בהם נתונה לבית הדין לעבודה. לגופו של עניין, הסעד המבוקש הינו מתן שירות אישי, שלא ניתן לאוכפו, מה עוד שמדובר בנזקים שגרם העובד למבקשות בכך שהפסיק את עבודתו. נזקים אלה ניתן לכמת ולבקש בגינם סעד של פיצוי כספי.

תע"א 6640/07 רות אדלר נ' אורוקיה ישראל בע"מ

(פסק-דין, ביה"ד האזורי לעבודה ת"א, השופטת ורדה סאמט): עניין התובענה בשאלת זכאותה של התובעת לתשלום מענק הסתגלות, מכוח הסכם הפרישה שנחתם בין הצדדים. יחד עם כתב הגנתה, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד ולפיה הפרה התובעת את התחייבותה לשמירת סודיות ואי-תחרות בנתבעת וכן השתמשה שלא כדין בסודותיה המסחריים. נפסק - במהלך התקופה המנויה בהסכם הפרישה כתקופת אי-תחרות, החלה התובעת לעבוד בחברה המתחרה בנתבעת. התובעת פנתה מיוזמתה אל לקוחות הנתבעת, בניסיון ליצור התקשרות עסקית בינם לבין מעסיקתה החדשה. התובעת לא מילאה אחר התחייבויותיה לפי הסכם הפרישה ולפיכך אינה זכאית למענק ההסתגלות. באשר לתביעה שכנגד: הנתבעת הציגה תכתובות דוא"ל המעידות כי בחודש עבודתה האחרון ובפרט ביום האחרון לעבודתה, העבירה התובעת אל תיבת הדואר האלקטרוני שלה מכתבים שונים הקשורים לעבודתה בנתבעת, לרבות מחירונים של לקוחות (ביחס אליהם נקבע כי הם מהווים סוד מסחרי). ההסבר שהציגה התובעת, לפיו נהגה לשלוח לעצמה מסמכים שונים הקשורים לעבודתה, לצורך תיוקם מטעמי סדר - אינו מניח את הדעת. לא ברור מדוע נדרשה התובעת לתייק מסמכים ביום עבודתה האחרון, לאחר שהודע לה על הפסקת עבודתה בנתבעת ולאחר שנתבקשה לעזוב את משרדיה באופן מיידי. עם זאת, לא הוכח כי ניסיון התובעת ליטול ממסמכי הנתבעת אכן צלח. אין ברשות הנתבעת ראיה לכך כי המסמכים שהועברו נמצאו במחשב חיצוני. לא הוכח כי לאחר עזיבתה את הנתבעת, עלה בידי התובעת להוציא את המסמכים שהעבירה אל תיבת הדוא"ל שלה, שכן גישתה לתיבה נחסמה על-ידי הנתבעת. אף לא הוכח כי נעשה שימוש כלשהו במסמכים. שתי התביעות נדחו.

תע"א 2089/09 ארמן יעקב נ' אלישרא מערכות אלקטרוניות בע"מ

(פסק-דין, ביה"ד האזורי לעבודה ירושלים, השופטת שרה שדיאור): התובע, טכנאי אצל הנתבעת, פוטר לאחר שחדר למחשבו של יו"ר ועד העובדים ושיגר ממנו הודעת דואר אלקטרוני מנוסחת בחריפות לכלל העובדים, שבה גינה את החלטת הנהלת החברה לקזז 12.5 שעות עבודה משכר העובדים בשל שיבושים שארגן ועד העובדים. התובע פוטר מעבודתו על אף ששיגר מכתב התנצלות. נפסק –

• הזכות לחופש הביטוי קיימת גם לעובד בבואו למחות על מעשי המעביד.
• עם זה, מעשהו של התובע אינו סביר ואינו מידתי. יכול היה התובע למחות בצורה פחות פוגענית לו היה מעביר דוא"ל שאינו קנטרני המבהיר בצורה מפורשת מהן טענותיו נגד החלטת ההנהלה.
• גם האמצעי שבו השתמש התובע אינו מתאים ואינו ראוי. היה על התובע לבצע פלישה למחשבו של יו"ר ועד העובדים כדי שיוכל לשלוח דוא"ל דרך אותו מחשב. יתרה מזאת, הוא כתב דוא"ל ללא חתימה בידיעה שהכל יחשבו שההודעה נכתבה על ידי יו"ר הוועד.
• כל מעשי התובע הם בגדר הפרת אמונים.
• עם ההתפתחויות הטכנולוגיות נוצרו הזדמנויות חדשות לניצול לרעה של המחשב.
• ברי לכל כי פיטורי התובע היו תוצאת המכתב שכתב בשמו של יו"ר הוועד והפיצו ברחבי החברה. לפיכך, על התובע לא חל הסכם הפרישה החל בנתבעת ואין הוא זכאי למענק פרישה מיוחדת, משכורת 13 ופיצויי הסתגלות.
• לאור שנות עבודתו הארוכות של התובע בנתבעת היה על הנתבעת לבחור בעונש מידתי יותר, עונש שיהלום את חומרת המעשה אך יקח בחשבון גם פרמטרים נוספים: תפקודו של התובע עד מעשה זה, שנות עבודתו הארוכות, פיטורים וסיכויי העסקה בגיל זה וכד'.
• התובע זכאי לסעד ממוני בגין פיטורים שלא כדין שכן פיטוריו נעשו שלא על פי הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד הקובעות מפורשות כי לעובד שנחשד בעבירת משמעת יש לקיים בירור בנוכחות הוועד בטרם קבלת החלטת הפיטורים.
• על הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בגין הליך הפיטורים הלקוי בגובה חמש משכורות, דמי הודעה מוקדמת ופידיון ימי חופשה. שאר התביעות נדחו. הנתבעת חויבה בתשלום 6,000 ₪ שכ"ט עו"ד לתובע.

ע"ע 90/08 ע"ע 312/08 טלי איסקוב ענבר נ' מדינת ישראל - הממונה על חוק עבודת נשים ואח'

(פסק-דין, עבודה ארצי, השופטים אדלר, ארד ורוזנפלד): ערעורים על החלטות שני בתי-דין אזוריים לעבודה [עב 10121/06 טלי איסקוב ענבר נ' הממונה על חוק עבודת נשים ואח'; עב 1158/06 אפיקי מים ואח' נ' רני פישר], המעלים שאלות שעניינן בשימוש שעושה העובד במחשב, בטכנולוגיות מידע ובתכתובת דוא"ל בתיבות וירטואליות במקום העבודה. מהם כללי האסור והמותר החלים על העובד ועל המעסיק בשימושי המחשב במקום העבודה, לרבות חדירת המעסיק לתכתובת הדואר הווירטואלית של העובד והגשת תדפיסים שהופקו מתכתובת המייל כראיה בהליך משפטי. נפסק - 

• המרחב הווירטואלי הפרטי של המשתמש במחשב כמוהו כמרחב הפיסי האישי השמור לאדם, והפעילות במחשב כמוה כעשיית המשתמש בביתו, בחצריו ובמכוניתו. לפיכך, ובהיות המחשב "המגירה האישית של בעליו", המכילה מידע כמוס, פרטי ואישי, נחשבת חדירה בלתי מורשית למחשב כ"חיטוט בחפציו האינטימיים" של בעליו ופלישה לטריטוריה זו מהווה פגיעה בזכותו החוקתית לפרטיות.
• לאור הערך הקנייני החוקתי-אובייקטיבי של המעסיק במקום העבודה והפררוגטיבה שלו; ובשים לב למכלול הגורמים הכרוכים במהותו של מקום העבודה והנובעים הימנו, להגנה הנדרשת מפני חדירת גורמים חיצוניים למרחב הווירטואלי של מקום העבודה, לאופי תפקידו של העובד והנדרש ממנו במהלך העבודה וכיו"ב - רשאי המעסיק לקבוע, באופן מידתי, כללי אסור ומותר בשימוש במחשב וביישומיו, לרבות איסור מפני שימוש באתרים מזיקים או אתרים מסיחי דעת מן העבודה וצרכיה. במסגרת זו רשאי המעביד להשתמש בטכנולוגיות שמטרתן לחסום מלכתחילה שימוש בלתי ראוי שעושים העובדים במחשב תחת מעקב ולקבוע סוגי הטכנולוגיות שישמשו במקום העבודה למעקב אחר העובדים.
• על המעסיק לקבוע את המדיניות הנוהגת במקום העבודה, בכל הנוגע לניהול תיבות דוא"ל במרחב הווירטואלי בעבודה. עליו להביא לידיעת העובדים, באופן מוסמך ובבירור את המדיניות הנהוגה, לרבות כללי האסור והמותר בשימוש במחשב וביישומיו במרחב הווירטואלי במקום העבודה. על המעסיק לתת ביטוי מפורש ומפורט למדיניות זו בחוזה האישי עם העובד. מן הראוי הוא כי מדיניות זו תמצא ביטויה אף בהנחיות פנימיות ותגובש בהסכמת ארגון העובדים על דרך של הסכם קיבוצי, או הסדר קיבוצי.
• המעסיק רשאי להתיר לעובד עשיית שימוש בתיבות דוא"ל במרחב הווירטואלי במקום העבודה. ניהוןלן הפיזי של תיבות אלה על המחשב, או על השרת, במקום העבודה, אין בו כדי לשנות מן התנאים והכללים הנדרשים מן הצדדים ליחסי העבודה בכלל ובשימוש במחשב ובטכנולוגיות ההמידע, בפרט.
• קיימת הבחנה מהותית בין שני סוגים עיקריים של תיבות דואר ווירטואליות העומדות לשימוש העובד. תיבה בבעלות המעסיק ותיבה בבעלות העובד.
• ככל שמדובר בתיבת בבעלות המעסיק במקום העבודה, נחלק סוג זה של תיבות לשניים: תיבה מקצועית המיועדת לצרכי עבודה בלבד ואסורה לשימושו האישי של העובד ותיבות אותן מקצה המעסיק לצרכיו האישיים של העובד במקום העבודה ממין תיבה מעורבת ותיבה אישית.
• התיבה המקצועית. במסגרת איזון זכויותיהם החוקתיות של הצדדים ליחסי העבודה, ונוכח הפררוגטיבה הניהולית שלו וצרכי מקום העבודה, רשאי המעסיק להעמיד לשימוש של העובד תיבה מקצועית המיועדת לצרכי עבודה בלבד, ולאסור על העובד עשיית שימוש פרטי בתיבה זו. בכפוף לעיקרון השקיפות ולמסירת הודעת מדיניות כנדרש, רשאי המעסיק לקיים פעולות ניטור ומעקב אחר נתוני התקשורת וחדירה לנתוני תוכן בתיבה המקצועית, לרבות תכתובת המייל המקצועית שבה. עם זאת, וגם אם העובד קיים תכתובת אישית בתיבה המקצועית בניגוד למדיניות מקום העבודה, המעסיק אינו רשאי להיכנס לנתוני תוכן של אותה תכתובת אישית. אלא אם כן מתקיימים התנאים החריגים המצדיקים חדירה לנתונים כאמור, לאור עקרונות הלגיטימיות, המידתיות והדין החל וככל שהמעסיק ביקש מראש וקיבל הסכמת העובד לכך, במפורש, מדעת ומרצון חופשי.
• המעסיק רשאי להעמיד לרשות העובד תיבה המשמשת לצרכיו האישיים ולניהול תכתובתו האישית. במסגרת זו רשאי המעסיק להתיר לעובד לקיים תכתובת אישית בתיבה שהועמדה לשימושו לצרכי העבודה ככלל, הלא היא התיבה המעורבת. אפשרות אחרת היא הקצאת תיבה נפרדת לעובד במסגרתה יוכל לנהל תכתובת אישית שאינה בענייני העבודה ולצרכיה, זו התיבה האישית.
• בשונה מן התיבה המקצועית, המעסיק אינו רשאי לקיים פעולות מעקב אחר התכתובת שמקיים העובד לצרכיו האישיים בתיבה האישית או בתיבה המעורבת, ואסור לו לקיים חדירה לתוכן התכתובת האישית שמקיים העובד בתיבות אלה, למעט בהתקיים נסיבות חריגות המצדיקות זאת מכוח עקרון הלגיטימיות; ורק לאחר שהמעביד נקט באמצעים טכנולוגיים חודרניים פחות המעידים על שימוש בלתי ראוי של העובד בטכנולוגיות שהועמדו לרשותו לצרכי עבודה. בהתקיים התנאים המצטברים הללו על המעסיק לבקש ולקבל הסכמתו המפורשת של העובד מדעת ומרצון חופשי למדיניות הכללית בדבר חדירתו לתיבה האישית או המעורבת ולתכתובת האישית במסגרתן.
• בנוסף לכך, ככל שמדובר בחדירה לתיבה המעורבת, נדרשת הסכמתו הספציפית של העובד לכל פעולת חדירה של המעסיק לתוכן התכתובת האישית שלו, להבדיל מתכתובתו המקצועית באותה תיבה. ככל שמדובר בתיבה האישית, שמלכתחילה הועמדה לצרכיו הפרטיים בלבד, נדרשת הסכמתו הספציפית של העובד, בגין כל פעולת מעקב הכוללת חדירה לתיבה האישית ולאיסוף נתוני תקשורת ותוכן, לרבות חדירה לתוכן התכתובת האישית.
• המעסיק רשאי להתיר לעובד לעשות שימוש בתיבה-חיצונית פרטית בבעלותו של העובד לצרכיו הפרטיים, במרחב הווירטואלי במקום העבודה. נוכח בעלותו הבלעדית של העובד בתיבה החיצונית-פרטית, אסור למעסיק לקיים מעקב של נתוני תקשורת או תוכן על השימוש שעושה העובד בתיבה הפרטית, ואסור לו לחדור לתיבה הפרטית ולתוכן תכתובת המייל של העובד במסגרתה. ככל שהמעסיק סבור כי התקיימו התנאים המצדיקים פעולות כאלה ושכמותן, עליו לפנות לביה"ד האזורי לעבודה בבקשה לסעד הולם מסוג אנטון פילר, לחיפוש ולתפישה בתיבה הפרטית של העובד, בהתאמה הנדרשת לעניין. ככלל, ונוכח הפוגענות הטמונה בסעד זה, יינתן הצו במקרים הנדירים ויוצאי הדופן בלבד.
• לגוף הדברים, בפרשת איסקוב, נקבע כי חדירתה של החברה לתכתובת האישית של המערערת במחשב ובתיבת הדואר שהוקצו לשימושה במקום העבודה, מבלי שהתבקשה ומבלי שניתנה הסכמתה מרצון ומדעת, מכללא או במפורש, מהווה פגיעה בפרטיותה. החדירה נעשתה באופן בלתי מידתי, בלתי סביר ושאינו הולם את עקרונות השקיפות והלגיטימיות. אין להתיר את קבילותן של הראיות לפי ס' 32 לחוק הגנת הפרטיות. דין הערעור להתקבל.
• בפרשת אפיקי מים, נקבע כי צדק ביה"ד האזורי בהוראתו להוציא מהתיק את המסמכים שהגישו החברות ודין ערעורן להידחות. אין לקבל טיעוני החברות והצדקתן כביכול למעשי החדירה לתכתובת המייל הפרטית של המשיב בתיבה הפרטית שלו. לפיכך, התכתובות שהפיקו החברות מהשרת שבבעלותן, כמו גם תכתובת הנייר שנאספה מפח האשפה במקום העבודה אינן קבילות.