ת"ק 19084-12-11 יואב גלזנר נ' סלקום ישראל בע"מ

(פסק-דין, תביעות קטנות חדרה, השופט יוסי טורס, 3.5.2012): התובע טען כי הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, כששלחה אליו 3 מסרונים הנושאים תוכן פרסומי, לאחר שהודיע על סירובו לקבל מסרים כאמור. התובע אינו בעל קו הטלפון, אלא עובד העיתון ידיעות אחרונות שמסר לו את המכשיר. מי הוא ה"הנמען" הרשאי לבקש להפסיק את משלוח ההודעות? האם בעל הקו, כטענת הנתבעת, או שמא המחזיק, המשתמש, כטענת התובע. הנתבעת טענה כי לא מילאה אחר בקשת התובע כיוון שבעל הקו, המעביד, לא אישר זאת. נפסק - הדין עם התובע ויש לפרש את המונח "נמען" בסעיף 30א לחוק כאדם המחזיק במכשיר ולאו דווקא מי שהינו בעל הקו. הן פרשנות מילולית והן פרשנות תכליתית של המונח "נמען" מוליכות למסקנה שמדובר במי אשר מחזיק במכשיר הלכה למעשה ולאו דווקא הנו הבעלים של הקו, מהבחינה הקניינית. החוק עוסק באיסור לשלוח הודעות פרסום לציבור ללא הסכמה של הפרט, ומכאן שמתן משמעות מילולית למונח "נמען", כאדם שהמסר נשלח אליו, כמו מתבקשת מאליה.

הפרשנות התכליתית מחזקת מסקנה זו. התיקון לחוק התקשורת בא להתמודד עם נושא הפצת הספאם. בדבר ההסבר לחוק נאמר מפורשות שהתיקון בא להגן על "המשתמש" ולא "הבעלים". לבעל הקו, אשר אינו מחזיק את המכשיר, לא נגרמת כל פגיעה בפרטיות והוא לא מוטרד כלל, אם למכשיר הטלפון אותו העניק לעובד כהטבה נשלחות הודעות פרסומת רבות. המוטרד הוא מי שמחזיק במכשיר ועושה בו שימוש. תכלית התיקון לחוק היא להגן על מחזיק המכשיר ויש לפרש את המונח "נמען" כמי אשר מחזיק במכשיר. במקרה זה, ניצלה הנתבעת את מעמדה הכפול הן כבעלת הרשת הסלולרית והן כמפרסם. הנתבעת הינה מפרסם "מיוחד", היודע מי הוא הבעלים בקו ועושה שימוש בנתונים שבידו ויוצר לעצמו מעמד שונה מיתר המפרסמים ברשת הסלולרית. לא ייתכן לפרש את החוק באופן שהחברות הסלולריות יהנו ממעמד מיוחד ועדיף. במקרה דנן מדובר בשלוש הפרות ויש לפסוק פיצויים בסך 700 ש"ח לכל הפרה ובסה"כ 2,100 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 400 ש"ח.

ת"ק 4749-09-11 ניר איתי חן נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ

(פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, השופטת איילת הוך-טל): תביעה לפיצוי בסך 8,100 ש"ח, בשל משלוח הודעות פרסומיות במסרונים למכשיר הנייד של התובע. התובע הוא לקוח של הנתבעת ומחזיק בכרטיס אשראי שהנפיקה (השייך למועדון הצרכנים You). לטענתו, בעקבות החלפת הכרטיס, מסר לנתבעת את מספר הטלפון שלו ואז החל לקבל מהנתבעת מסרוני פרסומת ולמרות שהודיע על סירובו לקבל מסרונים, אלו לא פסקו. הנתבעת טענה כי לא שלחה הודעות לתובע וכי האחריות היא של מועדון הצרכנות. נפסק - סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, אוסר על מפרסם לשלוח דבר פרסומת לנמען, בין היתר בהודעת מסר קצר, ללא קבלת הסכמתו המפורשת בכתב ומראש. כרטיס האשראי שהונפק לתובע משותף לנתבעת ולמועדון You. נוצר מצג כלפי התובע כאילו מדובר בגוף אחד. התובע אינו צריך לחפש אחר הכתובת הנכונה מבין אשכול החברות שהתקשרו ביניהן עסקית והנפיקו את הכרטיס. הנתבעת היא בעלת הדין הרלבנטית. התובע לא הציג כל ראיה באשר למסרונים שנשלחו אליו ממועד החלפת הכרטיס ועד לשיחה עם נציג הנתבעת. די בכך להוות טעם לדחית התביעה ביחס לתקופה זו. אף אם נתקבלו מסרונים בתקופה זו, ניתנה הסכמת התובע למשלוחם, בהתאם לתנאי ההצטרפות החלים על הכרטיס שהוחלף. בתקופה השנייה, החל ממועד שיחתו של התובע עם נציג הנתבעת ועד למועד הגשת התביעה, אסור היה לנתבעת לשגר הודעות לתובע. ביחס לתקופה זו הוכיח התובע כי נשלח אליו מסרון שיווקי אחד. הנתבעת תפצה את התובע בסך של 800 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט בסך של 250 ש"ח.

ת"ק 19652-07-11 אסף לוטן נ' אחד פלוס אחד דילים ורכישות קבוצתיות בע"מ

(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט יעקב שקד): התובע טען כי הנתבעת שיגרה אליו 36 הודעות דוא"ל הכוללות דברי פרסומת, ללא הסכמתו. הנתבעת טענה כי התובע נרשם לאתר הנתבעת ומסר את כתובת הדוא"ל שלו ולכן קיבל את ההודעות. נפסק - אין מחלוקת בין הצדדים כי ההודעות שנשלחו לתובע מהוות "דבר פרסומת". יש לבחון האם נתן התובע הסכמה מפורשת למשלוח ההודעות, כנדרש בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנטל להוכיח כי ניתנה הסכמה כאמור הינו על הנתבעת ולא עלה בידיה להוכיח זאת. הנתבעת לא הציגה כל מסמך המלמד על מתן הסכמה. מנגד, התובע מכחיש לחלוטין כי נרשם לאתר הנתבעת ומסר את כתובת הדוא"ל שלו. אין לדעת כיצד הגיעה לידי הנתבעת כתובת הדוא"ל של התובע. יחד עם זאת, העובדה שהגיעה לידיה, אינה מובילה בשום אופן למסקנה כי ניתנה הסכמה מפורשת של התובע למשלוח דברי פרסומת. כנגד השיקול של הרתעת המשווק, עומדת לזכות הנתבעת העובדה שמייד עם קבלת הפנייה מהתובע חדלה לשלוח לו דברי פרסומת. יש להוסיף כי התובע היה יכול, בלחיצת כפתור פשוטה, מייד עם קבלת ההודעה הראשונה, להודיע כי אינו מעוניין בקבלת דברי פרסומת. התובע המתין כמעט חודשיים עד שפנה לנתבעת והדבר פועל לחובתו בכל הקשור לפסיקת הפיצוי. הנתבעת תפצה את התובע בסכום של 5,000 ש"ח והוצאות בסך 600 ש"ח עבור כל ההודעות נשוא התביעה.

ת"צ 4818-07-10 ארי מנדנך נ' גלובל נטוורקס אי.סי.אי. בע"מ

(פסק-דין, מחוזי מרכז, השופט פרופ' עופר גרוסקופף): בקשה להכרה בתובענה כייצוגית. עניין התובענה במשלוח דואר-זבל בניגוד להוראות ס' 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, על-ידי אתר ההיכרויות XLOVE שמפעילה המשיבה. טענות המבקש מתייחסות לשני סוגי מסרים: פרסומות של חברות מסחריות והודעות מטעם האתר כי בתיבת הדואר של המבקש ממתינות הודעות מחברי האתר (טיזרים). המבקש טוען כי המשיבה המשיכה לשלוח אליו פרסומות וטיזרים אף לאחר שהודיע לה כי ברצונו להפסיק לקבלם. נפסק - דינה של טענת המבקש להידחות, מהטעם שהמבקש לא עמד בנטל להוכיח קיומה של עילת תביעה אישית, שכן אין די בראיות שהביא כדי לבסס את טענתו כי ניתנה על-ידו הודעת סירוב. שתי ההודעות הראשונות ששלח המבקש מופנות לחברות האשראי ומהן ניתן להסיק כי המבקש אינו רוצה לשלם עבור שירותי אתר המשיבה. לא ניתן ללמוד מהן שהמבקש אינו מעוניין לקבל הודעות מהאתר (האתר מספק גם שירותים שאינם בתשלום). ההודעה השלישית יכולה להוות הודעת סירוב מבחינת תוכנה, אך המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי זו התקבלה אצל המשיבה. המשיבה טענה כי המייל לא נשלח לכתובת הנכונה וכי היא מעולם לא קיבלה אותו. קבלת מייל זה לא הוכחה. הודעת סירוב היא אמנם פעולה חד צדדית, שאינה טעונה הסכמה של הצד השני, אך היא טעונה קליטה על-ידי הצד שכנגד על-מנת שתשתכלל. הסנקציות שקבע המחוקק בגין משלוח "דואר זבל" הן סנקציות חמורות. במצב זה, מן הראוי לדרוש מהתובע המבקש לממש סנקציות אלה כי יוכיח, ברמה גבוהה יחסית, כי הודעת הסירוב שנתן התקבלה בידי הצד שכנגד. הבקשה נדחתה.

ת"ק 55492-08-10 חזני נ' גו 443 בע"מ ואח'

(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט יובל גזית): תביעה לפי הוראות ס' 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. 21 הודעות דוא"ל בעלות תוכן פרסומי, ששלחה הנתבעת 1, הגיעו לכתובות דוא"ל שונות של התובע. נפסק - מטרת החוק היתה למנוע הצפת האזרח הפשוט בדברי פרסומת, או כפי כינויים "ספאם" או "דואר זבל". במקרה זה אין עסקינן באזרח הפשוט שראה המחוקק לנגד עיניו. התובע הינו עורך דין וכלכלן, מנהל אתרי אינטרנט ובקיא ברזי המרשתת. התובע אינו נפגע שהחוק בא להגנתו, אלא יזם הרואה בחוק אפשרות להתעשר על חשבון שולח ההודעות. אין זו התביעה הראשונה של התובע כאדם פרטי וכעו"ד המייצג לקוח. המערכת / התוכנה שהתקין התובע "צדה", שואבת ומלקטת דואר שלא נשלח ישירות לכתובת התובע, אלא שנפלה בו שגיאה, וקולטת אותו לתוך כתובת התובע. ה"מערכת" טווה מן רשת קורי עכביש הלוכדת את הדואר שנשלח לתובע ובשל טעות לא היה מגיע אלמלא המערכת, אבל גם ואולי במיוחד לוכדת דואר שלא נשלח לתוכו כלל ועיקר. לא כל ה"מיילים" של התובע פעילים. התובע לא מבצע פעולות הסרה פשוטה של כתובתו אצל השולח, על אף קלות הפעולה והזמן המועט, אם בכלל, הדרוש להסרה ומנגד טורח זמן רב על הכנת תביעות. אין בקבלת דברי הדואר משום טרדה וטרחה לתובע או פגיעה בנוחותו, וזאת נוכח התנהגותו. התובע רואה בכל מייל שכזה כמוצא שלל רב, שומר אותו וממתין לנוספים על-מנת להכין את התביעה המתאימה. החוק נועד למנוע הטרדה של צרכנים בדבר פרסומת בניגוד לרצונם. החוק לא נועד לאפשר לאחרים שאינם מוטרדים, אלא ששים אלי קבלת דבר הדואר, להגיש תביעות על יסוד האמור בחוק. התנהגות התובע מעוררת תהיות באשר לתום ליבו. התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעים.

ת"ק 35681-07-11 לירון אמיר נ' תום בנאדו

(פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, השופטת רחל חוזה): התובעת טענה כי הנתבע שלח למכשיר הטלפון הנייד שלה 20 הודעות פרסומיות, בניגוד להסכמתה ולמרות ששלחה אליו 4 הודעות בסה"כ המבקשות ממנו לחדול מכך. נפסק - ההודעות ששלח הנתבע לתובעת הן בבחינת "דבר פרסומת" ועונות על האיסור הקבוע בסעיף 30א(ב) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. אין ממש בטענות הנתבע כי בהודעות ששלח אין משום דבר פרסומת. הנתבע אישר כי עסקו הינו יחצנות, משמע, קידום עסקיו שלו או של אחרים, תוך פרסומם. יש לדחות את טענת הנתבע כי היכרותו האישית עם התובעת מתירה לו לשלוח את אותם מסרונים. התובעת שלחה 4 הודעות חד משמעיות אל הנתבע, הדורשות ממנו להפסיק לשלוח לה את הודעותיו. הוכח שהנתבע על הוראות החוק ביודעין, תוך שהינו ער כי התובעת מתנגדת נמרצות לקבל את הודעותיו. כאשר עיסוקו של הנתבע כרוך בפרסום, קיים אינטרס ציבורי מובהק באכיפת החוק עליו והרתעתו מפני הפרתו. הנתבע ישלם 200 ש"ח עבור כל הודעה ששלח ובסה"כ 4,000 ש"ח והוצאות בסך 400 ש"ח.

הפ"ב 38891-10-11 גלובל מו"פ בע"מ נ' אדפטיב אימג'ינג טכנולוג'יס בע"מ

(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת יהודית שבח): בקשה לאישור ומנגד בקשה לביטול פסק בוררות. בין בעלי הדין התגלעו מחלוקות כספיות והם הסכימו לפנות לצד שלישי (רו"ח) על-מנת למצוא להן פתרון. לא נחתם הסכם בוררות מסודר. רוה"ח הפיק מסמך, שמבקשת האישור רואה בו פסק בוררות לכל דבר ועניין. מבקשת הביטול שוללת מכל וכל את היותו של המסמך פסק בורר. נפסק - הלכה היא כי לא נדרש כי הצדדים יערכו הסכם בוררות בנוסח מקובל, ודי בקיומו של מסמך כלשהו המעיד על כוונת הצדדים למסור את הסכסוך שביניהם להכרעה במסגרת בוררות, ובלבד שמדובר במסמך בכתב. במקרה דנן, הגישו הצדדים תכתובות דואר-אלקטרוני שהוחלפו בינם לבין רואה החשבון ובינם לבין עצמם, מהן ניתן ללמוד בבירור כי הסכימו גם הסכימו על העברת הסכסוך ביניהם להליך בוררות. כן ניתן ללמוד מתכתובות דוא"ל אלו, כי הצדדים ראו ברואה החשבון כבורר. ניתן לראות באסופת התכתובת שהוצגה כהסכם בוררות מחייב.

ת"ק 35387-09-11 יגאל רם נ' גבע באראט בע"מ

(פסק-דין, תביעות קטנות חדרה, השופט אהוד קפלן): התובע טען כי הנתבעת, חברה העוסקת בייעוץ פיננסי, שלחה אליו מידע פרסומי ושיווקי מטעמה, באמצעות הפקסימיליה, ללא רשותו. הנתבעת טענה כי אינה שולחת הודעות ללקוחות פרטיים, אלא ללקוחות עסקיים בלבד וכי ביקשה מהתובע להמציא לה את מספר הפקס והעתקי הפקסים, על-מנת לבדוק את טענותיו, אך התובע לא נענה לבקשותיה. נפסק - חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, קובע שפנייה חד פעמית מטעם מפרסם לבית עסק, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת, לא תיחשב הפרה של הוראות החוק. התובע הודה שהפקס שלו שימש עסק שלו בעבר הלא רחוק. הפנייה הראשונה היא אפוא כדין. בהעדר אישור מוכח של התובע לפניות נוספות, הפנייה השנייה היתה שלא כדין. מדובר במקרה בודד (מעבר לפנייה הראשונה שנעשתה כדין) ולא נעלמה מעיני ביהמ"ש התנהגות התובע, שאמנם פנה לנתבעת על-מנת שתחדל (למרות שאינו חייב) ובמפגיע ממש לא ציין את מספר הפקס שלו, על-מנת לגרור אותה לביהמ"ש ולנסות לחייבה להודות שקנתה ממאן דהוא רשימת לקוחות אסורה (מה שלא עלה בידו). הנתבעת תשלם לתובע 800 ש"ח.

ת"א 7195-07-08 עודד דוניץ נ' שמואל גלבהרט

(פסק-דין, שלום חיפה, השופטת ישראלה קראי-גירון): תביעת לשון הרע. התובע, איש ציבור, שימש כחבר מועצת העיר חיפה. הנתבע, אף הוא איש ציבור, החזיק בתיק מנהל הנדסה ונציג העיר חיפה במוסדות התכנון. עניין התביעה בהודעת דוא"ל ששלח הנתבע לשני נמענים, שעניינה בפעילותו של התובע. נפסק - דין התביעה להידחות. הפרסום נשוא התביעה הינו לשון הרע, אולם בהתחשב בטיב הפרסום ובנמעניו ובעובדה שמדובר בפרסום המתייחס לאנשי ציבור נבחרים ולפועלם הציבורי, עומדות לנתבע הגנות סעיפים 14-15 לחוק איסור לשון הרע.

תמ"ש 15971-12-09 ר'ג' נ' א'י'

(פסק-דין, משפחה ת"א, השופטת ד"ר ורדה בן שחר): מסכת תביעות בין בני זוג גרושים. בין היתר, טענה התובעת כי הנתבע שלח אליה מסרונים ודוא"ל, שהכילו תכנים אלימים רוויים בהכפשות והשמצות. התובעת טענה כי מסרים אלו ששלח לה התובע מהווים עוולה של הפרת חובה חקוקה (ס' 63 לפקודת הנזיקין), כשהחובה נובעת מהחוק למניעת הטרדה מאיימת ומהחוק למניעת אלימות במשפחה. הנתבע הכחיש את הפרשנות שמנסה התובעת ליצוק למסרונים. נפסק - המסרים המועברים על-ידי הנתבע הם פוגעים ומטרידים ויש לנקוט בפעולה שתפסיק אותם, אך אין הם מהווים עילה לתביעה על פי עוולת "הפרת חובה חקוקה". התובעת לא הוכיחה נזק שנגרם לה מהתנהגותו של הנתבע, אלא שמסריו של הנתבע גורמים לטענתה להטרדתה, מבישים, אלימים והם פוגעים בה. מאחר ואין מדובר בנזק פיזי, הרי זה מסוג הנזקים שיש להכלילם לכאורה במסגרת "נזקים נפשיים". ניתן לכאורה להגדיר את המסרונים כפגיעה ברווחתה של התובעת, אך את עובדות המקרה וטענותיה לגבי התנהגות הנתבע לא ניתן לייחס לאותו סוג של פגיעה ברווחה שאליה כיוונה הפסיקה ביחס לנזק הנדרש להוכחת קיומה של עוולת הרשלנות. עוולת הרשלנות, כ"עוולת מסגרת" אינה מהווה מסגרת נורמטיבית מתאימה לטיפול בסוג של מערכות יחסים בין זוגות מתגרשים.