ע"ח 41107-01-12 שטיינברג נ' מדינת ישראל

(החלטה, מחוזי ירושלים, השופט בן-ציון גרינברגר, 5.2.2012): ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בירושלים [ע"ח 44804-10-11], שדחה את בקשת העורר לגילוי חומרי חקירה בקשר להליך הפלילי המתנהל נגדו. כנגד העורר, מורה בבית ספר בירושלים, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשים מגונים כלפי מי שהיו שניים מתלמידיו. העורר כפר במיוחס לו. לצורך הפרכת גרסת המתלוננים ומחשש לתיאום עדויות, ביקש העורר להורות על קבלת העתק מרשימת שיחות הטלפון והמסרונים שהוחלפו בין הטלפונים של המתלוננים וכן כל תקשורת מחשבים ביניהם לתקופה שלפני הגשת התלונות. כן ביקש לקבל רישומים אודות המתלוננים בתיקי בתי הספר. נפסק - הבקשה מעמידה זו מול זו שתי זכויות בסיסיות ועקרוניות. מחד, זכות הפרט לשמירה על כבודו ופרטיותו ומאידך, זכותו של הנאשם להכין הגנה מלאה נגד האישומים נגדו. יש לקבל את הערר חלקית. הרישומים הקשורים למתלוננים בתיקי בתי הספר יכולים להוות מרכיב רלבנטי בהגנת הנאשם והם יועברו לעיון בית המשפט, על-מנת לצמצם את הפגיעה בפרטיות.

אין להיענות לבקשת העורר למתן צו גילוי התקשורת שהתקיימה בין המתלוננים עובר להגשת תלונותיהם. עובדת ההגשה בצוותא של התלונות אושרה על-ידי התביעה ואינה זקוקה להוכחה. החיפוש אחר סממנים נוספים של תיאום בין המתלוננים במסגרת התקשורת שלהם בשיחות טלפון, טקסטים ואף תקשורת מחשבים במחשב, דוגמת פייסבוק, הינו פוגעני ביותר לפרטיות המתלוננים ועלול לחשוף חומרים רבים אשר אינם רלבנטיים ועלולים לפגוע פגיעה חמורה בפרטיותם.

פ"ל 5066-10-10 מדינת ישראל נ' ויצמן ואח'

(הכרעת דין, תעבורה עכו, השופט יעקב בכר): לפי האישום, במהלך שנת 2010 נהג הנאשם 1 ברכב, בכביש החוף, כאשר הוא מאיץ לפרקים ונוהג במהירות מופרזת של 260 קמ"ש (רישיונו נשלל בהחלטה מוקדמת - בפ"ת 5093-10-10). הנאשמים 2-3, שישבו לצד ומאחורי הנאשם 1, עודדו את האחרון לנהוג במהירות מסוכנת ותרמו ליצירת האווירה והתנאים לביצוע המעשים הנ"ל. הנאשמים הנציחו את המעשים בסרטון וידאו (לרבות צילום מד המהירות) ופרסמו אותו באתר YouTube. הנאשמים טענו כי מדובר היה במעשה קונדס וכי תיעדו תקלה בלוח המחוונים. נפסק - יש להרשיע את הנאשמים. שלא כבשגרה, בתיק זה לא נמדדה מהירות נסיעת הרכב בידי שוטר, אלא האירוע הונצח בידי הנאשמים, והסרטון שצילמו הועלה לרשת האינטרנט וכך הגיע לידי המאשימה. לא אחת עשה ביהמ"ש שימוש בראיות מצולמות ואף הרשיע באמצעותן, תוך שהכיר משפטית בצילומים שתיעדו התנהגות נאשמים. ברי כי בעידן הטכנולוגי שבו אנו חיים, צילום ופרסום סרטונים באתרי אינטרנט והמדיה התקשורתית והאלקטרונית הפך שכיח ומצוי בהישג ידם של בני נוער ואח'. חלקם עושים שימוש בסרטונים לצורך מעשי קונדס אולם לעיתים יש ומדובר בתיעוד של ביצוע עבירות פליליות, כשם שנראה בסרטון שצולם על-ידי הנאשמים, המביא לידי ביטוי נהיגה פרועה, קלות דעת, דבר הנחזה כ"מסיבה ברכב". אין מניעה לבסס את האישומים המיוחסים לנאשמים על בסיס הסרטון המצולם, בכפוף למידת המהימנות שניתן לתת לסרטון, מהימנות שתיגזר מהעדויות והראיות שהוצגו בפני ביהמ"ש. ביהמ"ש קבע כי עבירת המהירות שהוכחה היא 213.9 קמ"ש, שהיא המהירות המינימאלית שניתן לייחס לנאשם 1 לפי קביעת המומחים ביחס לדגם הרכב, מידת הצמיגים וקוטר הגלגל. הנאשם 1 הורשע בעבירות נהיגה בקלות ראש ובמהירות שיש בה סכנה לציבור, נהיגה במהירות בלתי סבירה, נהיגה במהירות מופרזת וסיכון חיי אדם. הנאשמים 2-3 הורשעו בעבירות שידול וסיוע לעבירות הללו.

עדכון: ביום 19.3.2012, גזר בית המשפט את דינם של הנאשמים. ביהמ"ש ציין כי פרסום המעשה על-ידי הנאשמים באינטרנט, מלמד על חוסר מורא של הנאשמים להוראות החוק ועל עזות מצח של ממש. על הנאשם 1 נגזרו 4 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 3,000 ש"ח ופסילת רישיון הנהיגה ל-42 חודשים. על הנאשמים 2-3 נגזרו 6 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 2,000 ש"ח ופסילת רישיון הנהיגה ל-18 חודשים.

ת"א 3776-03-10 קבוצת אקוסנס (מזרח תיכון) בע"מ נ' בתי זקוק לנפט בע"מ

(החלטה, מחוזי חיפה, השופטת שושנה שטמר): בקשת התובעת להתיר חקירה נגדית של אחד מעדיה, אזרח ותושב ארה"ב, באמצעות Video Conference, בשל גילו ומצבו הבריאותי. נפסק - התייצבותו של עד בפני ביהמ"ש נדרשת לפי הדין כדי שהשופט היושב בדין יוכל להתרשם ממהימנותו באופן בלתי אמצעי. כאשר עד מוכן להעיד, אך נבצר ממנו, או למצער יש קושי משמעותי בהבאתו לישראל למתן העדות, נקבעה דרך אלטרנטיבית בסעיף 13(א) לפקודת הראיות, לרבות באמצעות שיחת וידאו. הקווים המנחים להפעלת סעיף 13(א) הם: (1) פניית המבקש לביהמ"ש נעשתה בתום-לב; (2) העדות רלבנטית לשאלות השנויות במחלוקת; (3) יש סיבה טובה המונעת את בוא העד להיחקר בישראל. הנטייה היא להקל ביישום כללים מנחים אלו עם ההתפתחות הטכנולוגית. היתרונות בעדות בדרך זו הן העלויות הנמוכות וצילום העדות. חסרונותיה הם כי ביהמ"ש אינו יכול להתרשם מעדות העד באותה מידה לו היה ניצב לפניו. לחשיבות העדות משקל נכבד בהחלטה אם להתירה באמצעות ועידת וידאו. יש חשיבות אף לשאלה מטעם מי הוזמן העד. במקרה דנן, העדות חשובה ומהותית לתביעה, לכן יש לתת משקל יתר להתרשמותו הבלתי אמצעית של ביהמ"ש מאמינותו ומהימנותו של העד. בנוסף, יש לראות את העד כעד מעוניין מטעם התביעה ונטיית בתי המשפט להחמיר עם התביעה בכל הנוגע להעדה מרחוק. התשתית העובדתית שהעמידה התובעת לגבי הסיבות המונעות מהעד להגיע ארצה הן מצומצמות ביותר. גילו המתקדם של העד איננה סיבה מספקת. הבקשה נדחתה.

תע 32722-06-11 ש.ק.כ ואח' נ' י.ק

(החלטה, משפחה ת"א, השופט יהורם שקד): עניין ההליך בשאלת תוקפה של צוואת המנוחה, סבתם של הצדדים להליך. המנוחה ערכה שתי צוואות וצוואתה המאוחרת היא העומדת לבירור. עוה"ד שערך את הצוואה המאוחרת העיד כי המנוחה סרה למשרדו ללא תיאום מוקדם, ללא ליווי של איש וביקשה לערוך צוואה חדשה. המבקשות טענו כי בלתי אפשרי שהמנוחה תגיע לבדה למשרדו של עוה"ד, בשל מצבה הפיזי באותה עת. לפיכך, ביקשו לאשש את טענתן באמצעות תוצאות איכון מכשירי הטלפונים הסלולריים של בני משפחת המנוחה, לרבות המשיב. נפסק - יש לקבל את הבקשה. מהפן הפרוצדורלי, המשיב לא תמך את תגובתו בתצהיר, לכן אין בפני ביהמ"ש כל טענה עובדתית מצידו בהקשר לבקשה. טענת המשיב בדבר פגיעה בפרטיותו לא תוכל להישמע ללא תצהיר מטעמו. מהפן המהותי, הסוגיה כאן היא בירור רצונה החופשי של המצווה והאם נסיבות עריכת הצוואה המאוחרת עולות בקנה אחד עם רצונה החופשי. ניתן צו המורה לכל חברת סלולר למסור לביהמ"ש מידע בדבר מספר הטלפון של המשיב ביום עריכת הצוואה המאוחרת. ניתן צו לכל חברת סלולר להודיע לביהמ"ש, בהתאם לאיכון מכשירו הסלולרי של המשיב, האם שהה המכשיר בטווח נקודת השידור והקליטה (אנטנה) הקרובה למשרדו של עוה"ד ביום עריכת הצוואה המאוחרת.

רע"א 28985-10-11 הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים נ' מאהר רפאל סלאח

(החלטה, מחוזי ירושלים, השופט יוסף שפירא): בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום בי-ם [ת"א 17377/08], לפיה הותרה חקירתו הנגדית של עד על תצהירו באמצעות כינוס וידאו. נפסק - לצורך בחינת שאלת שמיעת עדותו של עד גם בדרך אחרת מן המקובל, יש לבדוק את הקריטריונים הבאים: א. האם הבקשה הוגשה בתום לב; ב. האם העדות רלבנטית לבירור המחלוקת; ג. האם קיימת סיבה טובה המונעת את התייצבות העד לעדות. יש להבדיל בין עדות מהותית לעדות טכנית, זאת בעיקר בכל הקשור לבחינת מהימנותו של העד. מקום שמדובר בבעל דין שעדותו חשובה, תגבר הנטייה לדרוש את התייצבותו, למעט בנסיבות חריגות. במקרה דנן, העד המבוקש להעידו בהיוועדות חזותית נמצא בישראל, מרחק של כ-250 מטרים בלבד מביהמ"ש, דבר המלמד שאין מדובר בחוסר רצון להגיע ממרחק, או מצב רפואי המקשה נסיעה בין מדינות. ברקע הבקשה עמדה טענת המשיב כי העד מסרב לצאת מביתו שבמתחם הפטריארכיה מחשש שהמבקשת לא תאפשר לו לחזור אליו (העד שימש בעבר כפטריארך והודח מכהונתו). החשש שמא לא יותר לעד להיכנס חזרה לחדרו בתחום הפטריארכיה היוונית הינו מוחשי. לאור המגמה להתיר העדת עד בהיוועדות חזותית, כאשר לא מדובר בבעל הדין יותר ברוחב לב ולאור העובדה כי מדובר בנסיבות מיוחדות, יש לדחות את הבקשה. כיום ביצוע ההיוועדות החזותית טוב יותר מבעבר והמכשור מודרני אף הוא. המסך דק אך גדול וניתן לראות בו בו-זמנית את הצדדים ב"חלונות" שנפתחים על המסך. העד מופיע בתקריב וניתן לראות כל שינוי בפניו או בתגובתו עת הוא נחקר, דבר המסיר את החשש שמא הצופה בו (השופט ובעלי הדין) לא יוכלו לגלות את "אותות האמת" בחקירתו הנגדית.

עדכון: ביום 12.1.2012 דחה ביהמ"ש העליון (השופט ע' פוגלמן) בקשת רשות ערעור על ההחלטה דלעיל. המקרה אינו מצדיק רשות ערעור ב"גלגול שלישי", בפרט כאשר מדובר בהחלטת ביניים הנוגעת לאופן ניהול הדיון בערכאה הראשונה {רע"א 9726/11 הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים נ' מאהר רפאל סלאח}.

ע"ח 53820-11-11 מימון נ' מדינת ישראל

(החלטה, מחוזי נצרת, השופט יוסף בן-חמו): ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בנצרת, שדחה את בקשת העורר להחזרת תפוסים [ב"ש 7451-11-11]. התפוסים הם 6 מחשבים, לרבות מארזים, כוננים, מקלדות ועכברים, מצלמות אבטחה, בקר שליטה וכסף מזומן, שנתפסו ב"קפה אינטרנט" שניהל העורר. נפסק - המשטרה פעלה בסמכות בעת שתפסה את המחשבים, שכן היה לה יסוד סביר להניח כי במחשבים נעברה עבירה וכי הם עשויים לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה. העובדה שהמחשבים נתפסו זו הפעם השלישית בגין אותו חשד לביצוע עבירה, מאפשרת לומר כי המחשבים "הוכיחו את עצמם" כעבריינים מועדים ויש יסוד לחשש כי אותם מחשבים ימשיכו לשמש לעבירה. אין לקבל הטענה כי סמכות המשטרה לתפוס חפץ עומדת לה רק במקום שבו נדרשת החזקתו לצורך חקירה או לצורך הגשתו כראיה. טענה זו סותרת את הוראות ס' 32 לפקודת החיפוש, הקובע כי המשטרה מוסמכת לשים ידה על חפץ אם עומדים לעבור בו עבירה.

רע"א 522/11 מוסא גולסז נ' עטולה קאלצ'י

(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט ניל הנדל): בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בת"א, אשר חייב את המבקש לשלם למשיב סכום כספי. המבקש ממקד את בקשתו לסוגיה אחת, שעניינה העדתו בכינוס וידאו. לטענתו, עדותו נגבתה בניגוד להוראות חוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998, משום שלא הוגשה כל בקשה לרשות זרה בגרמניה לחקירתו. לטענתו, סטייה מהוראות הדין היא "עיוות דין" ויש בה לפגוע "באופן חמור בהגנתו". נפסק - דין הבקשה להידחות. אין בבקשה כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". סעיף 13(א) לפקודת הראיות קובע כי ביהמ"ש רשאי להורות שעד ייחקר בתצהיר על-ידי אדם פלוני שמחוץ לתחום שיפוטו של ביהמ"ש. נפסק כי הקלטת העדות בעזרת מכשור וידאו יכולה לתת תמונה ברורה "פחות או יותר" על מהימנותו של העד. המבקש הוא שעתר להשמיע את עדותו באמצעות כינוס וידאו ממקום מושבו בגרמניה. במישור האזרחי רשאים בעלי הדין להגיע להסכמות ביחס לדיני הראיות שיחולו בעניינם. המבקש לא טען נגד גביית עדותו בביהמ"ש השלום. צדק ביהמ"ש המחוזי עת ראה בהשגה זו כ"הרחבת חזית". הבקשה נדחתה.

תע"א 3810/07 שי דרוקמן נ' שלום שושן ואח'

(החלטה, אזורי לעבודה ת"א, השופטת נטע רות): בקשה למינוי מומחה מטעם ביה"ד, לאחר שנשמעה עדות התובע. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה, בה טען התובע ל"גזילת חבילת תוכנה" וכי הנתבעים פעלו בהיחבא כדי לגזול ממנו פעילות הנוגעת למוצר שפיתח, מצלמת IP ומקלט תואם. התובע טען כי אחת הנקודות המרכזיות שבמחלוקת היא האם עשו הנתבעים שימוש בקוד המקור שפיתח לאחר פיטוריו. נפסק - אין מקום להיעתר לבקשה. התובע לא תמך את בקשתו בתצהיר, שבו יפורטו עובדות חיוניות בדבר תרומת העד המומחה ומהותו של קוד המקור ומאפייניו הייחודיים. מאפיינים, שהימצאותם בקוד המקור בו עושים הנתבעים שימוש, יכול להצביע על שימוש בפיתוחיו הייחודיים של התובע. התובע לא צירף קטעים או דוגמאות מקוד המקור שכתב, תוך הצבעה על אלמנטים ייחודיים ומהותיים בקוד זה. התובע לא ציין בבקשתו היכן הופקד קוד המקור שברשותו והאם במהלך השנים הוא עשה בו שימוש או ערך בו שינויים. התובע לא פירט מדוע לא ניתן לעשות שימוש באמצעי מידתי יותר, הפוגע פחות בזכויות הקניין של הנתבעים, בין היתר על-ידי עריכת השוואה בין קטע מקוד המקור שכתב, תוך הצבעה על אלמנטים ייחודיים בקוד זה הנדרשים לצורך הפעלת המוצר לבין המוצר הסופי - וזאת, ללא צורך בחשיפת קוד המקור המלא שברשות הנתבעים.

ת"פ 7590-06-10 מדינת ישראל - משטרת ישראל נ' לניאדו

הכרעת-דין, שלום ת"א, השופט בני שגיא): הנאשם הורשע בהתפרצות למקום מגורים ובגניבה. בנוסף, ייחסה לו התביעה עבירה של החזקת נכס חשוד, ביחס למחשב נייד שנתפס בביתו והוסתר מתחת למיטתו. נפסק - אכן, קיים חשד כי המחשב גנוב. עם זאת, קיים כשל בפעולת המשטרה, המקים את הספק הסביר לו זקוק הנאשם. כאשר עסקינן בפריטים "שותקים" (טבעת, שעון, אופניים וכיו"ב), שלא ניתן להפיק מהם פרטים אודות זהות בעליהם, ניתן יהיה להוכיח את סבירות החשד באמצעות ראיות חיצוניות, כגון התנהגות המחזיק, היעדר קבלות וכו'. שונים הדברים בפריטים "מדברים" (מחשב, סמארטפון, אייפוד וכיו"ב), אשר באמצעות בדיקה פשוטה ניתן לחלץ מהם נתונים אודות זהות בעליהם, או לבחון את הקשר בינם לבין המחזיק. במקרה דנן, על אף גרסת הנאשם כי המחשב שייך למישהו מבני משפחתו, לא ביצעה המשטרה בדיקה כלשהי של המחשב, ממנה ייתכן וניתן היה ללמוד האם יש ממש בגרסה זו. יש לזכות הנאשם מעבירה זו.

ת"פ 46429-10-10 מדינת ישראל נ' ברקאי

(הכרעת-דין, שלום חיפה, השופט זאיד פלאח): כתב האישום מייחס לנאשם, רופא ילדים, ביצוע ריבוי עבירות של פרסום תועבה והחזקת פרסומי תועבה. לפי האישום, הנאשם התקין במחשבו את תוכנת GigaTribe, המאפשרת למשתמשיה לשוחח עם גולשי אינטרנט אחרים ולהחליף עימם קבצי מחשב. הנאשם ביקש מגולשים אחרים תכני תועבה והציע את פרסומי התועבה שהיו שמורים במחשבו. בחיפוש בבית הנאשם נתפסו למעלה מ- 190,000 קבצי תועבה, בנפח של כ- 478GB. הנאשם הודה בהחזקת פרסומי התועבה, אך כפר בפרסומם. נפסק -

• הוכח כי הנאשם רכש את תוכנת GigaTribe, באמצעותה ניתן להוריד קבצים בשני תנאים מצטברים: הראשון, פנייה למשתמש אחר, שרכש אף הוא את התוכנה, ובקשת אישור חברות ממנו. השני, שיכול להתקיים רק עם משתמש שאישר את בקשת החברות, ועניינו בקשת שיתוף קבצים, כאשר המשתמש יכול לקבוע איזה קבצים יהיו זמינים בשיתוף שאישר.
• הנאשם פנה למשתמשים שונים, אודותם קיבל המלצות ממשתמשים אחרים (מחשש כניסת משתמש שהוא שוטר). בעת תפיסת מחשב הנאשם, היו 78 חברים מחוברים און-ליין ובסה"כ פנה הנאשם ל-624 משתמשים. הנאשם אישר למשתמשים אחרים שיתוף קבצים עימו וכך הציע לאותם משתמשים את פרסומי התובעה שהורדו על-ידו ונשמרו בתיקיית N. 
• הנאשם היה מודע לאיסור שבמעשיו ולאפשרות הורדת הקבצים על-ידי אחרים מתיקיית N. לכן, וככל הנראה בכדי להקטין את הסיכון לחשיפתו על-ידי הרשויות, הוא העביר את הקבצים כל מספר ימים לתיקייה אחרת, שאינה משותפת. מצב עובדתי זה מוביל למסקנה כי הנאשם פרסם פרסומי תועבה.
• המחוקק נתן משמעות למילה "פרסום" כך שהיא מכילה גם "חומר מחשב". בנוגע למונח "פרסם", קבע המחוקק שמשמעותו כוללת הפצת הקובץ הפדופילי לציבור באמצעות מחשב בדרך הזמינה לציבור, או להציעו לציבור באמצעות מחשב. משנקבע כי הנאשם נקט בפעולה אקטיבית, עת אישר למשתמשים אחרים בתוכנה להשתמש בקבצים שהוריד ממשתמשים אחרים, ונשמרו בתיקיית N, הרי שהנאשם הציג באמצעות מחשב את אותם קבצים פדופיליים למשתמשים אחרים.
• האם מדובר בהצעה ל"ציבור"? המונח "ציבור" כולל כל חלק ממנו העלול להיפגע מפרסום פרסומי התועבה. הפגיעה אליה מתכוון המחוקק אינה מכוונת רק לקהל הצופים המוריד אל מחשבו את התכנים האסורים, אלא לכל חלק בקהל, העלול להיפגע כתוצאה מהפרסום. הקהל העלול להיפגע כתוצאה מפרסום התכנים הוא קהל הקטינים. הפרסום מעודד ניצול ופגיעה בקטינים והם אותו חלק בציבור העלול להיפגע מהפרסום. הנאשם הורשע במיוחס לו.